הילדים מזמן בבית, כל אחד עם עיסוקיו.
גיא חזר להוריו לשם שינוי.
וג'ו הוזמן להיות אתנו שישבת.
אבל, בשעה 1000 בבקר התקשר אליי הבן שלי, שוב. "מה 'תה רוצה?!" שאלתי בכעס ללא ביטויי נימוס בסיסיים. "אהה, רציתי לומר לך שאשתי בהריון." צחקתי ואמרתי לו: "שמחת זקנתי בזוג תחתונים" או בשפה בוטה יותר: "מעניין לי ת'XXX", וטרקתי.
כמובן שדקה אחרי אמא שלו. רק שמעתי את קולה הודעתי לה:" עוד פעם את מתקשרת אליי, אני חוסם אותך לעד. אין לי ענין בך, לא בבן שלך ולא בנכדים שלך. תצאי לי מהווריד. את רוצה ממני משהו, תפני לעורך הדין שלי! יאללה קישטה!!" וטרקתי את הטלפון.
לא עזר, כי חמש דקות אחרי הפעילו את הבת שלי. אותה אני אוהב, ולה אני לא טורק טלפונים בפנים. "בקר טוב יפיופה", כל התחלתי את השיחה. והיא: "תראה אני לא מתערבת לך בחיים. אבל הוא אח שלי. יהיה לי קשה להיות בברית/ה של אחיין או אחיינית בלעדיך." בשקט, בשלווה עניתי לה: "בתי האהובה, צאצאיתי היחידה. אין לי ילדים בעולם חוץ ממך. אין לי מושג על מי את מדברת כשאת אומרת לי דברים מוזרים כאלה. אמא שלך עשתה טעות גורלית, ההוא שאת קוראת לו אח התנכר לי, אביו. אז מבחינתי לפעמים יש קו אדום. מלאתי את חובותיי כאב ומעבר לכך כשגדלתם. לא נעלמתי, לא חסכתי מכם דבר. ההחלטה להתנכר לי ולא להכיר בי, זו החלטה שאני לא עובר עליה לסדר היום, וגם לא סולח. את הצאצא היחיד שלי. בבקשה אל תדברי אתי על ילדים שאין לי."
היא השתנקה קצת, לעלעה קצת ובמאמץ רב אמרה לי: "אם כך, אבא, אז אולי תצטרך לוותר גם עליי". ויי כמה שאני שונא מניפולציות, "פאסיב-אגרסיב" מהסוג הזה. "אם החלטת גם את שאינני אביך, שההומואיות שלי פתאם מפריעה לך, אין בעיה. יש לי שניים נפלאים שגרים אתי. אאמץ אותם חוקית. לא לדאוג, לבד לא אמות".
חצי שעה אחר כך, היא נשמעת משוחררת יותר - יווווו, היא עמדה לי על האוזן אשתך לשעבר. אבא לעולם לעולם לא אתנתק ממך ולא אוותר עליך.
;){kind=link}