הם ירוצו מדי פעם, כשאחד מהם יישאר אתי, על מנת שלא אסתובב ואחזור הביתה.
אתה נוחר, אתה עצבני, אתה עייף, אתה לא מבצע פעילות גופנית חוץ מסקס, וגם זה בקושי פעם בשבוע.
לא נעלבתי, כלומר מענין הסקס. לא צריך ולא רוצה יותר.
אז יצאנו
צמודונים של גברים, מעליהם מכנסי ריצה קצרים, חולצת טי עם כיתוב יפה מקדימה, מעליה ז'קט ניילון, מעיל רוח, רצועת בד למצח על מנת לספוג זיעה, והיידה מתחילים ללכת.
אדישים לגמרי להתחשרות העננים מעל ראשינו, להתגברות הרוח, לתנועת ענפי העצים.
מלאי אדרנלין ואנדורפינים נעים בקצב
חצי שעה עברה, עוד יש בי כוח, ולפתע כמו דלי של מים קפואים באתגר של 2019 נשפך עליי.
הבטתי למעלה לראות איזה מישהו ששונא הומואים מזדקנים על הטיילת, אבל זה היה הגשם.
;){kind=link}