היה לו שם אחר, ובחרנו לו ביוגרפיה אחרת.
משסיים שם את עבודתו, הוא הועבר לעבודת משרד ארוכה במטה בירושלים. היינו חייבים ל"אבד" אותו וכך נכנס הסיפור על שני אלה שהצילו אותו. ההתעללות, המכות או כל דבר אחר שהוא מספר הינן המצאות שיצר כדי למלא את חיי המשרד המשעממים בתוכן. הוא לא הפסיק עם חיי הלילה והיום הפרועים שלו, ודבר אחד הוא ממש הקפיד עליו, לסלק מעצמו כל סממן שחיבר אותו למשטרה ולהיות שוטר.
ואז היינו צריכים מתנדב שישתלב בשיירות של בדואים, מבריחי גבול, קבוצות של טרוריסטים. הוא התנדב. במשך שנתיים הוא עבר אימונים מאסיביים. קרב, שפות, דיאלקטים, מילון של מלות קוד, דמויות מרכזיות, וגם הוגדרו לו היטב היעדים, וסופקו לו אמצעי תקשורת ייחודיים.
פיני ניצל את ההיסטוריה הבדויה הקודמת, היותו "זונה" ממין זכר. הוריד במשקל, והתאים את גופו לאיזו אשלייה של "בן נעורים", ובעזרת המוסד הגיע לעיר בירה ערבית, שאורגיות, נשפי שחיתות היו בה בלי סוף. הוא ידע היטב את העבודה שלו, ולקח בדיוק חצי שנה, והוא הסתנן לתוך קבוצת של סוחרי אדם, שמביאים "סחורת אדם" מכל מקום בעולם לכל מקום בעולם. רבים מהחולירות שיושבים בבתי כלא בעולם על סחר בבני אדם נמצאים שם בזכות עבודתו החשאית. הוא לא מספר הרבה על מה שקרה לו במהלך 15 השנים, עד שהפך לבעל רשת עצמאית של סוחרי סמים, עבדים, נשים וילדים לזנות, אבל כל יריביו נחשפו לאינטרפול.
לדעתי, אמר לי המקור, זה השלב בו הוא התחיל להרגיש שהאש מגיעה אליו, וחיפש דרך החוצה, להעלם.
לנו היה רעיון אחר.
;){kind=link}