בנעוריי היא היתה אויב מספר אחד שרדף הומואים במסגרת "בילוי ערב" של קורסי קצינים או שפ"שים [שוטרים פשוטים] בגנים ציבוריים. אני זוכר את החוקר המפורסם, שתמיד כשהגיעה המשטרה והוא לא ידע היינו אומרים לו שיברח הכי מהר.
כשנזקקתי לשירותיה, ישבו היומנאי השמן ועוד שוטר ו"מתו מצחוק". נראה להם מצחיק שמישהו ינסה לדקור אותי ויגנוב ממני כסף כי "התחלתי" אתו והוא נענה ל"פיתוי".
אבל לא היתה לי ברירה. סיפור פיני מסתעף למקומות בלתי צפויים לגמרי. במיוחד נפער בור זמן ענק בין התקופה שבה האלבטרטינואים או ארנסטים לטענתו ניצלו אותו לבין אשפוזו במחלקה הפסיכיאטרית, קרוב לשלושים שנים.
גם מדוע כשפגשתי אותו הוא היה כלכך מוזנח, עד שנאלצתי לרחוץ אותו, לספר אותו, לגלח אותו ולקנות לו מוצרי הגיינה בסיסיים?
התקשרתי לאן שהתקשרתי, אמרתי את שמי, ואמרתי איך קיבלתי את מספר הטלפון, מה מעניין אותי, וכן שאני אולי אסכים לקבל אפוטרופסות על פיני, ולכן אני צריך להחליף דירה, לכן חשוב לי לדעת כמה שיותר.
הצד השני רק המהם מדי פעם, וכשסיימתי אמר: בוא נקבע שעה ומקום ונדבר. אז קבענו.
החלטתי לצורך הפגישה להתלבש בצורה רגועה. ויתרתי על צבעוניות ומאתיים טבעות, עגילים ואיפור עדין. טי שרט, מכנסי בד נוחים, טבעת אחת. פנים מגולחים, קרם לחות ומעט אפטר-שייב, זה הכל.
והצד השני. הצד השני היה ש' ר' חברי לספסל הלימודים בתיכון, שתמיד אמרו על אבא שלו שהוא מוסדניק, ושהיה לי "קראש" עליו כל התיכון. הוא כבר ידע מי אני, לכן לא הופתעתי מהשעשוע בעיניו עת קלט שאני נזכר מי הוא. הוא נהנה כלכך. צחק וצחק. אמרתי לו עוד צחוק אחד אתה שוכב אתי. [נכון, שכבנו אצלו בבית אחר כך. שני חטיארים. זה היה .. טוב.. ]
פיני, פיני מעניין אותי.
הוא הסתכל בי עמוקות ואמר: אתה מחפש מצוות אני מבין, וזו מצווה הכי ראויה שאפשר לקיים.
;){kind=link}