הוא התחיל לרוץ סביב בית החולים, ואפילו ארגן קבוצת ריצה מהצוות ומהחולים הקלים. הבאתי לו בגדים ישנים שלי, נעליים, חפצי היגיינה אישית [מכונת גילוח, לא סכין], חומרי תשפורת שונים.
אנחנו יושבים באולם הקבלה של בית החולים, סביב שקט, אוויר נקי, טמפרטורה נוחה והוא ממשיך בסיפוריו.
כמלהב"ד, כבר כתבתי, אין לי מושג אם הם אמת, אין כל רציפות היסטורית ואפילו הוא טועה בשמות, אבל גליתי שזה ממש גורם לו לשמחה רבה, הסיפורים, ושהוא יודע שאני מפרסם. [הוא לא יודע שבקושי 6 קוראים יש לסיפורים הללו]
ואז, פיני מטה ראשו הצידה כמו ציפור, ובמבט של גברת שמרנית ומזדקנת מדרמות אנגליות תקופתיות הוא מסתכל בי ואומר:
ואז בא אליעזר הדתי.
אליעזר הדתי, מספר לי פיני, הוא בחור ירושלמי שחווה התגלות של אלוהים בזמן שקיים יחסי מין עם ערבי בגן העצמאות. הוא חטף התקף פסיכוטי, צרח, בכה ורץ כמוכה טירוף ברחבי הגן, בקושי בגדיו עליו. בן זוגו סיים מהר את ענייניו כשאליעזר התחיל לרטוט ולהשמיע קולות וברח.
הוזמנה משטרה שהזמינה אמבולנס מיוחד, וסופו של אליעזר כסופי, בחדר משותף לשנינו במחלקה.
לו לא היה לאן לחזור כמו שלי אין, וכך כמו שהצילו אותי החליטו גם להציל אותו, ומה עדיף משני נדחי עולם בעלי נטייה מינית משותפת יחד?! אני נזכר ברגע הנפלא שהוא נכנס לחדר. רזה, פרוע שיער וזקן, מבט מפוחד מאוד, סנטר רוטט והגוף כמו מבקש חיבוק חזק חזק. אז קמתי וחיבקתי אותו, חזק חזק.
הבכי שאחז אותו אחז גם אותי.
האחים והסניטרים עזבו.
ישבנו יחד על המיטה שלי, התחבקנו ולא הפסקנו להתחבק במשך שעות.
בלילה הוא סיפר לי את "חזון אליעזר בגן העצמאות בירושלים".
;){kind=link}