אמנם הסרסור שיכן אותו באיזו קובה אפלה, נקייה ובעלת מתקני היגיינה נאותים. אפלה כי לא היה בה אור מלא, אף פעם. חלון לא היה. היה מיזוג שפעל, היה מפיץ ריחות. כביסה נלקחה מדי יום והובאו לבנים נקיים תמיד. היה מתקן הליכה בחציה "הציבורי" של הקובה, עליו פיני התאמן שעות, כשלא הגיעו לקוחות.
היו גם נשים, שאלתי?
נשים שבאו אליי, הוא שאל. לא רק גברים, ולא תאמין איזה טווח גילים לא נורמלי. ואל תשאל מה הצטרכתי לעשות, ואילו סטיות שלא שמעת עליהן נאלצתי להענות להן. אבל, הסרסור דאג לביקור רופא פעם בשבועיים. תשלום כמובן ב"מין". כך כששני החולירעס מצאו אותי ו"הצילו" אותי הם מצאו אותי בבריאות מעולה, מצב גופני מעולה, עדיין גמיש, עדיין עור בוהק, כל השיניים בפה, ריח טוב של בריאות עולה ממני. לא סמים ולא אלכוהול אצל הסרסור.
לא יאומן אמרתי.
אז שני הגברים הפילו אותך לסמים ולאלכוהול?
כן, פיני חייך מבויש. כבר בערב הראשון לחירותי, הם דאגו לסמם אותי, לשכר אותי ולאנוס אותי כמה וכמה פעמים. הם שברו את רוחי, זו היתה מטרתם. הם רצו עבד. הם רצו אותי מטונף, מלוכלך, מכוסה בפצעים, בקיא או בהפרשות שלו. זו היתה הסטייה שלהם. מי יודע כמה צעירים הם הרגו, הסוטים האלה.
;){kind=link}