לא תאמין מה החולירות אהבו, שאני צופה בסרטים פורנוגרפיים כשהם עליי.
שנה אחרי שפגשתי את אלברטו הוא וארנסטו כנראה הרגישו שישנה איזו חקירה סמויה עליהם, כך סיפר לי שחר, עוד מסכן שנפל ברשתם, אחרי שהבנו שאנחנו חופשיים, ולא הבנו לאן נעלמו שני הסוטים האלה.
הייתי כבר בן 27 בערך. נראיתי רע, בלשון המעטה. הגוף שלי "התנוון" קצת, התחלתי להשמין. סמים ואלכוהול כבר לא היו לי בהישג יד, ועבודה בזנות לא צלחה לי כל כך. התחרות עם הילדים המסכנים שמגרשים אותם מהבית השאירה אותי לעבוד שעות על מנת להרוויח מספיק כסף לשכ"ד, לאוכל, לבירה או לזבל אלכוהולי אחר.
וכך
ערב אחד, עמדתי בתחנת אוטובוס וצרחתי על איזה גבר מבוגר שלא רצה אותי. צרחתי וצרחתי, מישהו כנראה הזמין משטרה. משם הדרך לאישפוז היתה הכי קצרה. בטרם אושפזתי במחלקה פסיכיאטרית עברתי דרך מחלקה אחרת, כזו שמתמחה בפרוקטולוגיה, מתברר שהמעצר גרם לי לאובדן שליטה מוחלט בסוגרים האחוריים. בדיקה בחדר מיון גילתה מקום הרוס לגמרי, ונאלצתי לעבור ניתוח קשה, שתוצאתו היתה שקית בצד.
אני מניח שחומרי ההרדמה יחד עם תחושת ההשפלה העמוקה, עם הידיעה שגם עבודה בזנות בלתי אפשרית לי גרמו לי להתקף פסיכוטי כלכך קשה, שההחלטה להעלות אותי מחדר ההתאוששות למחלקה הפסיכיאטרית היתה קלה במיוחד.
כאן התערב גם הסניגור הציבורי וסגר עסקה של אשפוז במחלקה סגורה. לטעמו ומבחינתו כך הוא דאג לי למזון, למקום לישון, לקצת יחסי אנוש וחברה חיוניים ובעיקר שלף אותי ואת התחת שלי מהרחוב.
;){kind=link}