משסיימה לצרוח, שאלתי - מה רצית לומר לי?
שמעתי אותה משתנקת, הרגשתי את הרצון שלה לצרוח שוב, אבל היא התאפקה.
"אתה תלך לילד שלך ותבקש ממנו סליחה! אתה תלך לאשתו ותבקש ממנה סליחה!"
על מה אני צריך לבקש סליחה?
"על הכל! על זה שאתה הומו, על זה שיש לך גברים בבית, על זה שהוא מתבייש בך, שאתה אבא לא רגיל!"
צחקתי, מזמן לא צחקתי כלכך כמו אחרי הצווחות הללו.
טוב, ת'זבי אמרתי לה - לא מענין אותי.
את יכולה להגיד לו שלא ידאג - הוא לא נושל מהצוואה. הרי רק בגלל זה התקשרת וניסית את הפסיכולוגיה ההפוכה ה"דבילית" הזו שלך.
;){kind=link}