ברחוב מולי הלכו שניים מחברי גיא מאותו לילה, אלה שחטפו מכות מתיאו ומג'מאל. הם הביטו בי בעיניים מצומצמות, וכשיצאתי מהמכולת הם חיכו לי.
הם שמרו על מרחק נאות, אבל הטינופת מהפה שלהם לא שמרה מרחק, והטרידה מאוד, בשל האיומים המרומזים שהיו בה. אבל החשוב מכל הוא שהם יודעים שגיא מסתובב אצלנו בבית.
בזלזול רב הם פנו אלי ושאלו אם אני טוחן את גיא או גיא טוחן אותי, איך אני לא מתבייש לזיין ילד קטן, ויותר מהכל הם איימו עליי שיפנו למשטרה.
ברור שחטפתי התקף חרדה נורא, אם כי ליד הבחורים הללו הקפדתי כמה שיותר לא להתעלף מרב פחד.
כשחזרתי הביתה צלצלתי היסטרי לגמרי לתיאו ולג'מאל, סיפרתי להם.
הידיים שלי רעדו
הברכיים שלי לא החזיקו אותי בכלל
התחלתי לבכות בהיסטריה
הלכתי לישון
בערב כשהם חזרו מעבודתם הם יצאו מגדרם להרגיע אותי, להבטיח לי שזה איום סרק, ובכל מקרה הם דברו עם גיא והסבירו לו את חומרת המצב.
יש הבטחה - עד שימלאו לו שמונה עשרה הוא לא מגיע אלינו יותר.
אם תהיה תלונה, הלשנה או משהו למשטרה, הם לא ימצאו את גיא אצלי בבית.
