עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

כבר כמעט בן 65.
חי בקהילה הכי מרכזית בארץ, אבל מנותק ממנה, כמו רבים אחרים בני גילי.
נושאים
היסטוריה  (14)
תשוקה  (13)
גריינדר  (9)
סקס  (9)
גרינדר  (4)
זקפה  (4)
הומו  (3)
זנות  (3)
זקנה  (3)
אהוב  (2)
גברים  (2)
50  (1)
65  (1)
אביב  (1)
אדוניס  (1)
אוחצות  (1)
אוכל  (1)
אונס  (1)
אורולוג  (1)
אמאמא  (1)
אמפוטנטיות  (1)
אמפוטנציה  (1)
ארכיטיפ  (1)
ארנק  (1)
בוז  (1)
בחור צעיר  (1)
בית חולים  (1)
בית ספר  (1)
בן  (1)
בנק  (1)
בת  (1)
גבר  (1)
גזענות  (1)
גייז  (1)
גיל  (1)
גן העצמאות  (1)
זכרון  (1)
חבר  (1)
חיבוק  (1)
חיזור  (1)
חרדים  (1)
טינדר  (1)
יום הולדת  (1)
יחסים  (1)
ימתיכוני  (1)
יציאה  (1)
יציאה מהארון  (1)
ישראלים  (1)
כיתה ח  (1)
כסף  (1)
לא בא  (1)
לא סובל  (1)
מאהב  (1)
מבוגרים  (1)
מחלה  (1)
מי אני  (1)
מין בפנימיה  (1)
מלכות  (1)
מסאג  (1)
מסיכה  (1)
מראה טוב  (1)
מראה רע  (1)
משיכה  (1)
נאמנות  (1)
נוגדי חרדה  (1)
נעורים  (1)
נער פיתוי  (1)
נשוי  (1)
נשיקה  (1)
נשיקות  (1)
סודות  (1)
סולם  (1)
סטרייט  (1)
סיאליס  (1)
סכין גילוח  (1)
סמים  (1)
פאסיבי  (1)
פסיכאטר  (1)
פרחיות  (1)
פרידה  (1)
קהילה  (1)
קירח  (1)
קרת  (1)
רומן רומנטי הומואי  (1)
רומןרומנטי הומואי  (1)
ריח תירס  (1)
שמחה  (1)
תכשיטים  (1)
תקווה  (1)
כדאי כאן לבקר

לצאת מהארון

16/01/2020 12:13
טמיר ישראל
היסטוריה, אמאמא, יציאה, זכרון

את חיי המיניים התחלתי בגיל 13 בערך. היו לי ערימות מחזרים, והייתי חוזר הביתה מלא בסימני "איקי", עייף, מסריח מזיעה ומריחות אחרים.
לשמחתי די מהר מצאתי בשכונה מישהו מבוגר בחמש שנים ממני, חבר של אחי הגדול, ושנינו נהגנו לבלות במקום מסוים, אז חזרתי עם עקיצות יתושים, פשפשים והשד יודע מה עוד.
כיני ערווה חגגו על בשרי דל השיער, במקום הכי מטריד, כמובן. אצל סבתא שלי טיפלתי בעצמי, כי ידעתי שהיא לא תאמר דבר להוריי.
היום במבט לאחור, אינני מבין איך שני בוגרים, אחראים על מתבגר לא ראו או לא רצו לראות, להריח או לשמוע. כל עוד הלכתי לביה"ס, הבאתי ציוני מאיות בכל המקצועות, לא התלוננו עליי ולא הלכתי מכות .. הילד בסדר.
אבל בסוף ולבסוף לא היתה לי ברירה ונאלצתי לספר להם.
הם לא גרשו אותי מהבית
היא אמרה - אל תספר לי כלום [ גם כך היא לא ממש חיבבה את הנוירוטי הקטן שגדלה ] והוא - בסדר, אני מכיר מארץ מוצאי.
וזהו
זהו
זהו
נקמתי בה [ לא בו, הוא היה איש פשוט באמת, שרק רצה להנות מהחיים ] והבאתי לה את המעצב הגראפי שכמוני סבל מאחת ממלחמות ישראל. היא שמרה על ארשת פנים קפואה, התנהגה בנימוס אירופאי צונן, לא הזמינה אותו לשתות מים או כוס קפה. הוא סרב לחזור אליי יותר או לפגוש את הקרחון הזה, כלשונו.





כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון